רבים מהדיירים הוותיקים שהינם בעלים של דירות ישנות, מעלים התנגדויות לתמ"א 38 ולהתחדשות עירונית ומציגים חששות בעניין זה על אף שהרווח והאפשרויות האינסופיות שקיים עבורם בקידום התוכנית גדול מהשארת המצב הקיים.
מה מונע מהדיירים להסכים? מהן החששות העיקריים?
החששות קיימות הן מההיבט הפיזי והן מההיבט הפסיכולוגי.
נציג את החששות וההתנגדויות ונציע פתרונות אפשריים.
כאשר שוקלים את אפשרות הרחבת השכונה והגדלת יחידות הדיור יש לקחת בחשבון את הבעיות הפיזיות איתן יש להתמודד טרם הקמת הבניינים והדרכים לפתרונן.
כאשר מספר התושבים מוכפל במכפילים של 3-7 ויותר בכל בניין (על כל דירה בפרויקט הישן יוקמו 3-7 ויותר דירות בפרויקט המתחדש) , מטבע הדברים נוצר עומס רב יותר של מכוניות שיוצר לחץ של תחבורה, בין אם היא מתבטאת במצוקת חניה וככל שזו נפתרת באמצעות חניון תת קרקעי, יש לדאוג לזרימה נוחה של רכבים ביציאה מהחניון ובכניסה בדרך היקפית שתאפשר כניסה ויציאה נוחים מהחניון והתחברות לצירי התחבורה בשכונה. בנוסף, הדבר מחייב הסתכלות רחבה יותר על הצמתים ביציאה מהשכונה ואליה ובעומס התחבורה שמתווסף לעיר כתוצאה מביצוע הפרויקט של התחדשות עירונית.
הפתרון הינו יועץ תחבורה שיבחן את התוספת הצפויה לשכונה, הרחבת הכביש במידת הצורך והצמתים ביציאה מהשכונה עד להתחברות לעורק בתנועה הראשי בעיר, תוך בחינת התאמתו לשינוי פני התחבורה בעיר בהתחשב בבניית השכונות החדשות.
מערכת הביובים בשכונות הוותיקות, אשר פועלת שנים רבות בעומסים מסוימים יכולה לקרוס, ללא תכנון חדש של מערכת ביובים אשר תוכל לספק את הצרכים של מספר תושבים רב יותר במכפילים של 3 ומעלה.
אי חידוש התשתיות בכלל ותשתיות הביוב בפרט והתאמתם למכפילים של כמות התושבים בשכונה ייצור בעיה חמורה בביוב ותשתיות ניקוז בשכונה החדשה.
גם כאן ניתן ע"י תכנון נכון של איש מקצוע לפתור את הגדלת מספר התושבים בצורה משמעותית והתאמת התשתיות למצב החדש.
הגדלת אוכלוסייה בשכונות מסוימות מחייבת התייחסות ספציפית לבניית מוסדות חינוך ובריאות המתאימים לרווחת התושבים, כמו כן יש להתחשב באוכלוסייה הקיימת לצד החדשה שתגיע לשכונה, כגון: אוכלוסייה צעירה או מבוגרת יותר במצב סוציואקונומי גבוהה יותר ולהתאים את התמהיל של ההצעה לדיירים הפוטנציאלים.
הבעיה הכי קשה להתמודדות עם דיירים היא הפן הפסיכולוגי, ובעיקר כאשר השיקולים אינם רציונליים אלא אמוציונליים ונובעים מנסיבות אישיות. כך לדוגמא אישה מבוגרת שבעלה נפטר בביתם רוצה למות בביתם, דרך ההתמודדות עם טענה מסוג זה אינה רציונלית.
פחד מסיכון – ישנם אנשים שמרכיב הסיכון הוא המשפיע העיקרי, במקרה בו דיירים הם שונאי סיכון, ניתן בדרך רציונלית לספק להם שקט מחשבתי ולשכנעם כי החוק מגן עליהם בדמות בטוחות בנקאיות בשווי דירה חדשה אותה הם מפנים, בטוחה לתשלומי השכירות וכד'.
חשש משינוי – אנשים החוששים משינוי, מעברים ועזיבה של ביתם והזיכרונות ורוצים להישאר עם הנוח והמוכר ולא לשנות מציאות, אפילו כאשר האלטרנטיבה מציעה מציאות טובה יותר בהתאם לנורמות חברתיות. במקרה של דיירים שונאי שינוי ניתן לספק הסבר הרציונלי באמצעות דירה חדשה לעומת הישנה, שווי כלכלי, ולדבר אל ההיגיון.
דאגה חברתית – כוללת דאגה לגבי השכנים, מי יהיו השכנים החדשים, איך נסתדר איתם.
אובדן שליטה – הבית מהווה פסיכולוגית בסיס קיומי, ומסירתו ליזם מערער את אותו בסיס.
סיכון כלכלי – הרצון ליטול כמה שפחות סיכונים כלכליים, וחששות ושאלות מעסיקות כדוגמת: מה יהיה אם הקבלן יפשוט את הרגל ולא יהיו לנו מאיפה לשלם שכירות?
תשלומים שוטפים – תשלומי ארנונה, ותשלומים לחברת ניהול אלו הוצאות שוטפות גבוהות לחלק מבעלי הדירות שנמצאים במצב סוציואקונומי נמוך.
התנגדות הדיירים בבניינים הסמוכים – דיירי הבניינים הסמוכים יכולים להתנגד, לכן יש לפעול איתם בדרך מכבדת של הידברות ומינימום הפרעה למהלך חייהם.
הופעתם של התנגדויות לתמ"א 38 היא צפויה והגיונית. כדי להבין את ההתנגדויות ולטפל בהן מומלץ להקשיב לבעלי הדירות, לדון איתם על החששות העולים ולהציג בפניהם מענים ופתרונות אשר יקטינו את אי הודאות ויצמצמו את החששות המובילים להתנגדויות.
